תרגול נפלא לסוטרה ״יוגה היא הגבלה של תנודות התודעה״

יוגה. זה לימוד כל כך משתנה. יש בו המון פנים, המון רבדים. ברובד הגופני, חיזוק, גמישות, שיווי משקל וסיבולת . ברובד הנשימה , כוחות חיים, תנועה פנימית של אנרגיה ואיזון. ברבדים האינטימיים ביותר שבין אדם לעצמו מה עובר עלינו מבפנים, מה קורה לנו בתוך הראש, מה קורה לנו בלב, זו עבודה עדינה מאד. וגם כזאת שדורשת את כל מה שיש לנו , תשומת לב מוחלטת, והתוצאות חמקמקות כלכך, לפעמים נראה הצלחנו לחוש במשהו, איזו בהירות או הבנה עמוקה, איזון וראייה רחבה של החיים. משהו שהפך לאמת מוחלטת בתוכינו וברגע הבא שוב לא נזכור איך הגענו לשם, או אולי אפילו מה היה שם באמת.

לפעמים השער שלי לתרגול הוא הגוף שלי. רק כשהוא נכנע ומתעייף אני מצליחה ממש להיכנס אל תוך תרגול הנשימה , ולהגיע לתנועה פנימית עמוקה. לפעמים השער היא הנשימה והיא פותחת לי אפשרות לחוש את הגוף שלי ביתר עצמה וריכוז. לפעמים המבט הוא השער, ההתבוננות על המחשבות ועל התוכן של התודעה. יהיה השער אשר יהיה, מטרתו של התרגול היא תמיד אחת בשבילי. להתקרב לנקודת האיזון שלי. להיות יותר אוטנטית, ולהיות יותר בנוכחות.

כשפותחים את הספרון ״יוגה סוטרה של פטנג׳לי״ פוגשים כבר במשפט הראשון קריאת לתשומת לב עמוקה.

1.1 ״ועתה הוראת היוגה״.
פטנג׳לי אומר, היוגה זה מה שקורה עכשיו. הלימוד של היוגה הוא לימוד להיות בנוכחות. זו אולי הסוטרה המשמעותית ביותר, היא מקפלת בתוכה את התורה כולה. האימון ביוגה הוא אימון בריכוז עמוק בנוכחותך. איך עושים את זה? הדרך לשם ארוכה ויש בה הרבה צורך באימון ובהתמדה. ב״יוגה סוטרה של פטנג׳לי״ מציע לנו פטנג׳לי את כל הדרך בארבעה פרקים קצרים, ומלאי משמעות.

בפרק הראשון מופיעות הגדרות ליוגה, מתוארת בו הדרך היותר תיאורטית. בפרק השני מתאר פטנג׳לי את הדרך אל ההגשמה של האימון, בפרק השלישי הוא מציע את הדרך להגיע רחוק בעזרת היוגה, ולשכלל את היכולות שלנו מעבר למה שאנחנו משתמשים בדרך כלל, ופרק רביעי מסכם פטנג׳לי את שאר הפרקים ומציע לנו את העצמאות להפוך את היוגה לשלנו, ולגלות דרכה את הטבע האמיתי שלנו, על שלל יכולותינו וכוחותינו.

2.1 ״יוגה היא הגבלה של תנודות התודעה״ או: יוגה צ׳יטה וריטי נירודהה
הנחת יסוד היא שיש תודעה, ״צ׳יטה״, ויש לה תנודות ״וריטי״, שניתן לרסן ״נירודהה״.  מהי התודעה? זוהי כנראה אחת התעלומות הכי גדולות של האנושות. פטנג׳לי לא עונה על השאלה, אך מציע כאן חקר מתוך חוויה.

3.1 ״אז שרוי הרואה בצורתו שלו״
4.1 ״במקרים אחרים – צורת התנודות״

בואו נתבונן. אנחנו נעים ללא סוף בין מצבי תודעה, והתודעה כולה נצבעת בצבע של התנודה. אם אני נזכרת למשל במשהו שקרה לי אתמול. חוויה עוצמתית ומטלטלת. כל כולי אהיה בחוויה הזו, אראה מה שראיתי, אשמע מה ששמעתי ואחוש מה שהרגשתי. הלב ידפוק בקצב מהיר, הנשימה תיעתק, הסוכר בדם יצא מן התאים והדם יזרום אל הרגליים והידיים. תגובת סטרס, שאני חשה היטב בגופי , למרות שמדובר בזיכרון בלבד, ולא בחוויה עצמה. זוהי ״צורת התנודה״
אם אוכל להתבונן על עצמי ולומר: זה כבר עבר. זה קרה אתמול. אני מושפעת כרגע מהזיכרון. אז נעשית הפרדה. וכבר לא כול כולי בתוך החוויה. זו הגבלה של החוויה. זו ״צורתו שלו״ או צורתי שלי.

5.1 ״חמש התנודות- שגורמות לכאב ושאינן גורמות לכאב״

פטנג׳לי מציע פה דרך לחקור ולהבין את התנודות. הוא מונה חמישה נושאים, שלפעמים מייצרים כאב או התנגדות ולפעמים לא. אני מרגישה שהחלוקה הזו עוזרת לנו למיין ולסווג את המחשבות שלנו ולכן מעודדת אותנו ״לשלוט״ בתודעה. כמו ״הפרד ומשול״.

6.1 ״מחשבה נכונה, מחשבה מוטעית, דמיון שינה וזכרון.״

אלו הקטגריות שאליהן הציע פטנג׳לי  לחלק את התנודות.

נסו את זה: שבו בשקט, והתבוננו במחשבות. התחילו למיין אותן. הנה, מחשבה זו היא זכרון. הנה זו דמיון. המחשבה הבאה מושתת על מידע מגוף ראשון לכן היא אמיתית, ואילו מחשבות שאין להן בסיס אמיתי כמו אמונות או מסקנות הן מחשבה מוטעית, אולי פתאום נרדמתי… גם זו תנודה, והיא מבטאה את המושג של לא להיות.

הבודהה אמר בדרשתו האחרונה: ״חיו בעולם הזה כאילו חייתם בחדר אחד עם נחש קוברה״
אין כל טעם לבוא בטוב, לנסות להתיידד ולא להילחם בו, או להשלים איתו. יש לחיות בעירנות עצומה ולעולם לא להוריד ממנו את העיניים. זו המשמעות העמוקה של ״נירודהה״ שהיא בשפתינו שליטה או הגבלה. להביט בתודעה כאילו היא נחש קוברה ולעקוב אחרי תנודותיה. ״כראוי, בהתמדה, ולאורך זמן״ (14.1)

בהצלחה 🙂

רחלי